טחינה אתיופית? אין דבר כזה

אבל היי, שמעתם פעם על הקשר הישיר והמרתק בין ישראל לאתיופיה הכולל את שירותי המודיעין הישראלי ואת שלמה המלך ומלכת שבא? לא?? בואו איתנו למסע בהיסטוריה המרתקת.



בואו נחזור רגע להתחלה - למה אנחנו מתכוונים באמירה 'אין דבר כזה טחינה אתיופית'? במטבח האתיופי לא משתמשים כלל וכלל בטחינה. אמנם בצפון אתיופיה, במחוז ספציפי סמוך לגבול סודן בשם חומרה בו האקלים, האדמה ותנאי הגידול האופטימליים גדל השומשום הכי טעים בעולם, אבל אין ממש קשר בין טחינה לבין המאכלים המסורתיים והמקובלים באתיופיה.


אז מאיפה הגיעה אלינו ה'טחינה האתיופית'?

המונח 'טחינה אתיופית' הוא המצאה שיווקית (יש להודות מוצלחת למדיי) בכדי להדגיש שמוצר הטחינה מיוצר משומשום הגדל באתיופיה, הידוע באיכותו ובטעמו המיוחד. זהו.


עכשיו לחלק היותר מרתק ועל הקשר בין אתיופיה לישראל - אדיס אבבה פינת ירושלים


לפני קצת פחות ממאה שנים היילה סלאסי היה קיסר אתיופיה האחרון. סלאסי, שהשתייך לשושלת המשפחתית של שלמה המלך ומלכת שבא, היה נערץ על ידי חברי תנועת הראסטפרי ונתפס בעיניהם כמי שיוביל את העמים האפריקאים לתקופה של שלום, צדק ושגשוג.

בשנת 1936 עם כיבוש אתיופיה על ידי צבאו של מוסוליני נמלט סלאסי לישראל והגיע לירושלים.

בפנקס התושבים נרשם בקטגורית עבודה / מקצוע 'מלך חבש'.

סלאסי שב לאתיופיה ולתפקידו כקיסר בשנת 1941.

בשנת 1960 בעת ששהה בברזיל הוזהר על ידי שירותי המודיעין בישראל כי בארצו ממארגנת ומתוכננת הפיכה נגדו. סלאסי שב במהרה לאתיופיה ובזכות המידע המודיעיני הצליח לסכל את ההפיכה.


אז אולי טחינה אתיופית לא קיימת, אבל קשר היסטורי, מלכותי ומרחק - בהחלט יש.


16 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול